זכויות עדכניות לנרדפי הנאצים – 2017 – שנה טובה וחג שמח!!!

המידע הנ”ל נכתב ע”י עמי בר מתנדב שמסייע בנושא הזכויות לניצולי השואה

חדש: גמלה תלת חודשית מגרמניה לניצולי שואה מהעיר יאסי ברומניה:

ניצולי שואה | הגיל השלישי

זכויות ניצולי שואה

בחודש יולי 2017 הגרמנים הכירו בעיר יאסי ברומניה כעיר שהיה בה גטו פתוח. וכן בשל הפרוגרום הנורא שבוצע ביהודים תושבי העיר והשמדת אלפים ברכבות המוות, הגרמנים אישרו להתחיל לתת קצבה תלת חודשית של 1008 יורו לכל הניצולים שהיו בחיים בזמנים קשים אלה ולא מקבלים עדיין קצבה חודשית או תלת חודשית שקשורה למלחמה.
למען הבהר ספק אלה שעלו אחרי 1953 וכבר מקבלים מענק שנתי ופטור מתרופות יהיו גם זכאים לקצבה זו. אלה שכבר מקבלים קצבה חודשית מהאוצר או מגרמניה או תלת חודשית מגרמניה לא זכאים לקצבה חדשה זו שניתנת רק למי שלא מקבל.
בנוסף פיצויים עבור עבודה בגטו:  לקצבה התלת חודשית שפרטתי לעיל, ייתכן ובקרוב הביטוח הלאומי הגרמני ישלם לניצולים והיו בגטו הפתוח ביאסי בגין העבודה שהם ביצעו. תשלומים אלה רלוונטיים רק לילידי שנת 37 ומטה, כלומר מבוגרים יותר משנת 37.
חדש: תיתכן בתנאים מסויימים גמלה חודשית לניצולי שואה מרומניה ותוניס שעלו אחרי 1953:
ניצולי שואה מרומניה ותוניס שעלו אחרי 1953 וכבר מקבלים מענק שנתי ופטור מתרופות, ייתכן בתנאים מסויימים שיהיו זכאים לקצבה חודשית מהאוצר בגין המלחמה. אלה שכבר מקבלים קצבה חודשית מהאוצר או מגרמניה או תלת חודשית מגרמניה לא זכאים לקצבה חדשה זו שניתנת רק למי שלא מקבל עדיין.
גמלה חודשית לכל החיים ממשרד האוצר בישראל ליוצאי רומניה, בולגריה, לוב תוניס ושאר אירופה לפי חוק נרדפי הנאצים:
לפני מספר שנים פסק בית המשפט העליון של מדינת ישראל שלישראלים תושבי ישראל שעלו מרומניה בולגריה, תוניס, לוב וחלק משאר אירופה שחיו או היו עוברים במלחמת העולם השנייה, יש זכות חוקית לקבל גמלה חודשית לכל חייהם כניצולי רדיפות הנאצים. את הגמלה משלם משרד האוצר הישראלי.
תושבי ישראל שזכאים לקבל את הגמלה החודשית מהאוצר צריכים לעמוד בארבעה תנאים ביחד: (לא ניתן לוותר על אחד התנאים)

  1. יוצאי רומניה ובולגריה – נולדו עד שנת 1945 (רומניה 13 ביוני, בולגריה 4 ביולי)
    יוצאי לוב – נולדו עד נובמבר 1943
    יוצאי תוניס – נולדו וחיו שם עד 8 במרץ 1944
  1. עלו לישראל עד אוקטובר 1953 (בגין הסכם השילומים בין ישראל לגרמניה).
  2. לא מקבלים גמלה אחרת כנרדפי הנאצים (למעט פנסיה סוציאלית מגרמניה).
  3. הזכאים הם תושבי ישראל בלבד.

יוצאי פולין, גרמניה, צרפת, הונגריה, סרביה, קרואטיה, צ’כובסלובקיה, ליטא,  איטליה וכן מדינות נוספות שהיו תחת כיבוש או השפעה גרמנית:
תושבי ישראל בלבד – יוצאי מדינות אירופאיות אלו ונוספות שעדיין לא מקבלים גמלה כלשהיא שקשורה לנאצים יכולים לקבל גמלה זו של האוצר בתנאי שנולדו לפני מאי 1945 (יש מדינות שבהן המועד הקובע שונה, גם עוברים שהיו תחת כיבוש גרמני זכאים) ועלו לישראל לפני אוקטובר 1953 (למעט פנסיה סוציאלית מגרמניה ששולם עבורה בעבר). יוצאי גרמניה, צרפת ואיטליה שהייתה להם אזרחות זרה בעלייתם ארצה זכאים גם. (למען הבהר ספק – גם אם לא הייתה להם אזרחות זרה הם זכאים).
גמלה חודשית ממשרד האוצר ליוצאי גטאות ומחנות שעלו גם אחרי 1953:
יוצאי גטאות ומחנות שהינם תושבי ישראל ועלו גם אחרי 1953 ולא מקבלים עדיין שום גמלה חודשית הקשורה לרדיפות הנאצים, זכאים לקבל קצבה חודשית ממשרד האוצר בסך של 2,250 ₪. המידע הזה נכון גם לכל הגטאות החדשים שהוכרו בבולגריה, רומניה, סלובקיה. ראו פרוט הגטאות בהמשך בפסקה על פנסיה סוציאלית מגרמניה ליוצאי גטאות.
הגמלה ממשרד האוצר והאפשרויות להגדלתה למי שכבר מקבל:
הגמלה הבסיסית היא 2,250 ₪ לחודש ובנוסף הטבות כגון: דמי הבראה אחת לשנה על סך כ- 2,500 ש”ח, הננחה בארנונה, פטור מתרופות בקופת חולים  ועוד’.
הגמלה ניתנת ממועד הגשת הבקשה  למשרד האוצר והיא לא ניתנת רטרואקטיבית!
את הגמלה ניתן להגדיל בעזרת שתי אפשרויות:

  1. הכרה במחלות נוספות מעבר להכרה הבסיסית.
  2. הגדלה הגמלה בשל מצב כלכלי – הכנסות אישיות נמוכות.
  3. הגדלת הגמלה ע”י הכרה במחלות נוספות:

ניתן להגדיל את אחוזי הנכות ובזכותם את הקצבה החודשית ע”י הגשת בקשה להכרה במחלות נוספות שלא הוכרו עדיין ע”י האוצר. האוצר מכיר במחלות שונות ע”פ קריטריונים שונים, לפי שתי קבוצות עיקריות – אלה שהיו במחנות ובגטאות ואלה שלא היו. המחלות הן: אוסטאופורוזיס – בריחת סידן, סוכרת, סרטן המעי הגס, סרטן ריאות, בעיות לב, בעיות עור, לחץ דם, סוכרת, דמנציה ועוד’.

  1. הגדלה בשל מצב כלכלי – הכנסות אישיות נמוכות:

 בקשת תגמול לפי הכנסה נמוכה:
מקבלי הגמלה והאוצר ,שמשתכרים פחות מ- 5,590 ₪ – סה”כ הכנסות אישיות לחודש באופן אישי כולל הגמלה מהאוצר, יכולים  לקבל תוספת של מאות שקלים כהשלמה ל- 5,590 ₪ והטבות משמעותיות נוספות. כמו כן, מי שיוכר בשל מחלות שונות שהאוצר מכיר בהן, ב- 40%  נכות עד 49.9% ומשתכר פחות מ- 6,090 ₪, יקבל השלמה לסכום זה.
בקשת תגמול מוגדל לפי הכנסה נמוכה:
מקבלי הגמלה שיוכרו, בגלל מחלות שונות שהאוצר מכיר בהן, ב- 50%  נכות ומעלה, ולא מגיעים ל- 9,200 ₪ בחודש סה”כ הכנסות אישיות כולל הגמלה מהאוצר, יוכלו לקבל השלמה מעבר לגמלה ושאר ההכנסות האישיות  ל- 9,200 ₪. בעלי אחוזים גבוהים יותר יוכלו לקבל השלמה לסכומים גבוהים יותר עד 10,305 ₪ לבעלי 90% נכות ומעלה.
הבהרה:  נלקחות בחשבון סה”כ ההכנסות האישיות של מקבל הגמלה, שכוללות את הגמלה מהאוצר, תשלומי פנסיה, קצבת זקנה מביטוח לאומי וכל הכנסה אישית אחרת. חשוב: המבחן הוא הכנסות אישיות בלי קשר להכנסות של בן הזוג.
פנסיה סוציאלית מגרמניה ליוצאי גטאות כולל רומניה טרנסניסטריה ובולגריה וגטאות נוספים שאושרו לאחרונה:
יוצאי גטאות  אשר שנולדו לפני 1937 ועבדו בגטו תחת כיבוש גרמני וכן הגישו בקשה לקבלת קצבת זקנה מהביטוח הלאומי בישראל, זכאים לקבל קצבה מהמוסד לביטוח סוציאלי בגרמניה. בתנאים מסוימים ייתכן גם תשלום רטרואקטיבי משנת 1997.
לאחרונה הגרמנים הכלילו והרחיבו בחוק הגטאות אזורים שונים שכוללים בין היתר:
רומניה – קונסטנצה, גינטה, טקוץ, בעבר כבר הכירו בטרנסניסטריה, צ’רנוביץ, מוגילב. ייתכן ובקרוב יכירו ביאסי, אעדכן בהמשך.
בולגריה – סופיה – הרובה היהודי – יוץ בונאר, בלגואבגרד, ביאלה סלאטינה, ברקוביצה, בורגס, דופניצה, וראצה, וידין, וארנה, חאסקובו, טרזיאן, לום, לוקוביט, נובי פאזאר, סטארה זאגורה, סיליסטרה, סליבן, סמוקוב, פילבן, פרדיננד, פאזארדז’יק, צ’ירפאן, קיוסטנדיל, קרנובט, ראזגרד, רוסה, שומן.
סלובקיה – ברטיסלבה, ויהן, סרד, נובסקי. כמו כן הכירו בגטו אמסטרדם, גטו שנחאי בסין ועוד’
המידע הנ”ל חל על כל הגטאות שהיו באירופה ושהניצולים ויורשיהם טרם הגישו בקשות לפנסיה סוציאלית.
זכויות היורשים של יוצאי גטאות (כולל כל הגטאות שהוזכרו בפסקה הקודמת):
האלמנים או אלמנות של יוצאי הגטאות זכאים לפנסיה חודשית לכל החיים. בנוסף, היורשים שהם לא האלמנים של הניצול אלא ילדיו או כל יורש חוקי אחר ע”פ צוואה, יכולים לקבל תשלום רטרואקטיבי אחד עבור התקופה בין 1.7.97 ועד ליום פטירתו של הניצול. בהתאם לתנאים הבאים (האלמנים צריכים לעמוד רק בתנאים 1 ו-3 ושאר היורשים – ילדים או ע”י צוואה צריכים לעמוד בשלושת התנאים יחד):

  1. הניצול שנפטר עבד בגטו ולא הגיש מעולם בקשה לביטוח הסוציאלי הגרמני.
  1. הניצול נפטר לאחר 27 ביוני 2002.
  1. הניצול הגיש בקשה לביטוח הלאומי בישראל לקבלת קצבת זקנה לאחר 1.4.75 (או       עמד בתנאים הנדרשים לקבלת קצבת זקנה, כולל בקשות עבור עקרות בית, אשר           נולדו לאחר 1.1.31 ולא  הייתה להן בישראל תקופת ביטוח מספקת, כמו כן כולל           עולים חדשים אשר עלו לארץ  מאוחר, אשר גם להם לא הייתה תקופת ביטוח               מספקת).

פנסיה סוציאלית מגרמניה ששולם עבורה בעבר ליוצאי גטאות שעבדו בגטו:
יוצאי גטאות תחת כיבוש גרמני שנולדו לפני 1937 ומקבלים פנסיה סוציאלית שהם שילמו עבורה בעבר זכאים לקבל תוספת חודשית עבור העבודה בגטו.
קרן סעיף 2 שנותנת גמלה תלת חודשית של 1008יורו:
ניצולים מאירופה (גם כתינוקות וגם כעוברים) שעדיין לא מקבלים שום גמלה שקשורה למלחמה ועלו אחרי 1953 והיו בזהות בדויה (חיו כנוצרים תחת כיבוש גרמני) או במסתור לפחות 4 חודשים בזמן המלחמה (גם כתינוקות וגם כעוברים) יכולים לקבל לפי קרן סעיף 2 שנותנת כל 3 חודשים רנטה של 1008 יורו. מקבלי קרן סעיף 2 מקבלים בנוסף גם השלמה חודשית ממשרד האוצר כדי שיהיה להם את המינימום של 2,250 ש”ח בחישוב חודשי וכן את כל ההטבות הנוספות שמוזכרות למעלה שמקבלים הניצולים מהאוצר בישראל. יוצאי יאסי מרומניה שלא מקבלים עדיין קצבה חודשית, זכאים לגמלה זו.
יוצאי רומניה זכאים לפיצויים מממשלת רומניה בגין הרדיפות:
ילידי רומניה עד שנת 1940 (כולל) זכאים לקבל מממשלת רומניה פיצויים על הרדיפות שעברו במלחמה (גם כילדים מאד קטנים) ע”פ קריטריונים שונים. הפיצויים הם כ- 180 דולר לחודש. לצורך קבלת הפיצויים דורשים הרומנים שעל הניצול לחדש את האזרחות שלו ורק אח”כ הוא יכול להגיש את הבקשה. הפיצויים הם מרגע קבלת הבקשה ולא רטרואקטיבית והם לכל החיים.
דרכון רומני ודרכונים אירופאיים:
ברגע שמחדשים את האזרחות עבור הפיצויים ניתן להוציא דרכונים אירופיים של האיחוד האירופי עבור מקבל הפיצויים וכן עבור הילדים והנכדים עבור לימודים ועבודה באירופה כאירופאים לכל דבר בהנחות משמעותיות בשכר הלימוד ובחלק מהמדינות לימודים בחינם. גם יוצאי מדינות אחרות וצאצאיהם כגון בולגריה, פולין, צכיה, גרמניה, הונגריה ועוד’ זכאים בתנאים שונים להוציא דרכונים אירופאיים.
דרכון פורטוגלי:
יורשי ניצולי שואה וכן אזרחים ישראליים אחרים, זכאים היום בתנאים שונים להוציא דרכון פורטוגלי שהינו דרכון של האיחוד האירופי. השלטונות בפורטוגל מגלים פתיחות  לצרוף ישראלים למדינתם ולתת להם דרכונים.
יוצאי פולין זכאים לפיצויים מממשלת פולין בגין הרדיפות:
 החל מאפריל 2015 ילידי פולין שעברו את המלחמה בפולין או ברחו ממנה זכאים לקבל מממשלת פולין פיצויים על הרדיפות והסבל שעברו במלחמה ע”פ קריטריונים שונים. הפיצויים הם כ- 95 יורו לחודש. הפיצויים הם מרגע קבלת הבקשה ולא רטרואקטיבית והם לכל החיים.
דרכון פולני: ילידי פולין וצאצאיהם יכולים להוציא דרכונים פולניים של האיחוד האירופי. הדרכון הפולני חשוב עבור לימודים ועבודה באירופה כאירופאים לכל דבר בהנחות משמעותיות בשכר הלימוד ובחלק מהמדינות לימודים בחינם.
יוצאי צפון אפריקה ואירופה זכאים למענק חד פעמי:
יוצאי מרוקו, תוניס, לוב, רומניה, בולגריה, ברית המועצות (שהוריהם היו תחת כיבוש גרמני או 100 ק”מ משטח תחת כיבוש גרמני) שהיו בחיים בזמן המלחמה בארצם והם לא מקבלים גמלה כלשהיא שקשורה לרדיפות, ולא משנה מתי הם עלו ארצה ולא קיבלו בעבר מענק חד פעמי עבור הטלאי הצהוב זכאים להגיש בקשה לגרמניה למענק חד פעמי על סך 2,556 יורו. המענק ניתן פעם אחת בלבד ולא יינתן למי שקיבל בעבר.
הקרנות נגד גזזת: אנשים שעברו הקרנות כנגד גזזת בישראל, כהכנה לעלייתם ארצה בשנות ה- 40 וה- 50 זכאים לפיצוי מהמדינה במידה והם חלו במחלות מוכרות בחוק בגין ההקרנות. המחלות הן: גידולי מוח שפירים או ממאירים, גידולים ממאירים בראש ובצוואר, גידולי עור סרטניים בראש ובצוואר, לוקמיה ומי שסובל מקרחות באזורים מצולקים בקרקפת.
מקבלי פיצויים שחלה החמרה במצבם באחת מהמחלות המוכרות בחוק זכאים להגיש בקשה להחמרה.
מענק שנתי של 3960 ש”ח ופטור מתרופות ליוצאי אירופה, תוניס, לוב, מרוקו, עירק, אלג’יר שלא מקבלים גמלה חודשית:
 ניצולים אלה שלא זכאים לגמלה חודשית זכאים לקבל כל שנה מהאוצר בישראל מענק שנתי של 3960 ש”ח וכן פטור מתשלום עבור תרופות שבסל הבריאות. יוצאי מרוקו – אלה שנולדו עד אוגוסט 43, אלג’יר – כנ”ל. עירק – היו בחיים בפרעות פרהוד ביוני 41.
קצת על הכותבאני בן של נרדפי הנאצים ולכן בחרתי לעסוק בפעילות חברתית זו, במסגרתה אני מדריך ישראלים אחרים כיצד לקבל זכויות אלו. מכיוון שיש מידע רב וחשוב לספר ולהדריך למי שמגיעות זכויות אלו ע”פ חוק, אנא הרגישו חופשי ליצור איתי קשר במייל או להשאיר הודעה בטלפון שבו מגיעים ישר למזכירה האלקטרונית שמיועדת לקבלת הודעות. עדיף להתכתב איתי במייל כי במייל אני יכול להגיב מהר יותר מאשר בטלפון.
נא לכתוב במייל או להשאיר בהודעה בטלפון הנייד, פרטים אישיים כגון: שם, ארץ מוצא, תאריך לידה, שנת עלייה והאם מקבלים כיום גמלה כלשהיא שקשורה לשואה, ואם כן – איזו? אנא השאירו מספר טלפון ואני אחזור אליכם.
המייל:   shoa.rights@gmail.com
טלפון נייד:      055-6665123
אתר:          .amibar.coi.co.il
חשוב: מכיוון שיש תקופות עם פניות רבות אני לא יכול תמיד לענות בטלפון או באימייל מיידית. אני משתדל תמיד לחזור לכולם, אם בטעות לא חזרתי אנא אל תתיאשו ושלחו לי מייל שוב או השאירו לי הודעה נוספת ואני אחזור אליכםכאמור עדיף לשלוח לי מייל!בברכת כל טוב והרבה בריאות, עמי בר  

אנא הפיצו מייל זה לכל רשימת האימיילים הפרטית שלכם, שימו לב שלמטה בהמשך יש מידע באנגלית שמיועד ליהודי העולם ובו מפורטים כל הזכויות שיש ליהודי העולם כניצולי שואה. אנא שלחו  את המידע באנגלית (ע”י קופי פייסט) לכל מי שאתם מכירים בחו”ל ובקשו שיעביר הלאה לכל מכריו
facebook אנא לחצו כאן וכנסו לזכויות נרדפי הנאצים ולחצו לייק ושייר כדי להפיץ מידע זה לחברים שלכם בפייסבוק !

להמשיך לקרוא

הודעה חשובה לניצולי שואה יוצאי רומניה מהעיר יאסי

ניצולי שואה ובני הדור השני דעו את זכויותיכם!

בימים אלה ממש הגרמנים הכירו בעיר יאסי ברומניה כעיר שהיה בה גטו פתוח. וכן בשל הפרוגרום הנורא שבוצע ביהודים תושבי העיר והשמדת אלפים ברכבות המוות, הגרמנים אישרו להתחיל לתת קצבה תלת חודשית של 1008 יורו לכל הניצולים שהיו בחיים בזמנים קשים אלה ולא מקבלים עדיין קצבה חודשית או תלת חודשית שקשורה למלחמה. 

ניצולי שואה | הגיל השלישי

זכויות ניצולי שואה

 למען הבהר ספק אלה שעלו אחרי 1953 וכבר מקבלים מענק שנתי ופטור מתרופות יהיו גם זכאים לקצבה זו. אלה שכבר מקבלים קצבה חודשית מהאוצר או מגרמניה או תלת חודשית מגרמניה לא זכאים לקצבה חדשה זו שניתנת רק למי שלא מקבל.
 בנוסף פיצויים עבור עבודה בגטו:  בנוסף לקצבה התלת חודשית שפרטתי לעיל, ייתכן ובקרוב הביטוח הלאומי הגרמני ישלם לניצולים שהיו בגטו הפתוח ביאסי בגין העבודה שהם ביצעו. תשלומים אלה רלוונטיים רק לילידי שנת 37 ומטה, כלומר מבוגרים יותר משנת 37. 
 וכן מענק ילדות אבודה: הניצולים שנולדו בין שנת 29 עד שנת 44 יהיו זכאים למענק ילדות אבודה על סך 2500 יורו. כמובן שמי שכבר קיבל מענק זה לא יוכל לקבל בשנית.
אם אתם מכירים ניצולי שואה יוצאי רומניה, לא רק מיאסי, אנא העבירו להם מידע חשוב זה ובקשו מהם להפיץ הלאה למכרים שלהם כדי שהמידע יגיע לכמה שיותר ניצולים מיאסי. 
את המידע הנ”ל כותב מתנדב בשם עמי בר, בן של ניצולי שואה מרומניה, אשר הקים מיזם לסיוע לניצולי שואה מישראל ומהעולם להכיר את הזכויות שלהם.
 
לפרטים נוספים ניתן לשלוח מייל ל – shoa.rights@gmail.com 
 או להשאיר הודעה בטלפון:  055-6665123 .
 אתר אינטרנט בשש שפות שמרכז את נושא הזכויות: www.amibar.coi.co.il
 כל טוב,

בעקבותיו-חמישים שנה בלי אבא גיורא אשכנזי

שבעה בעקבות אחד

חמישים שנים חלפו מאז שאבא שלי נפל בקרב. חמישים שנות געגוע.

בחמישים השנים האלו נוספו למשפחה שלנו עוד שבעה בנים ששמם גיורא, על שמו של רס”ן גיורא אשכנזי ז”ל- האח, בן-דוד ואב.

המסורת לקרוא “על שם” כדי להנציח – חזקה מאד במשפחתנו הענפה- נזכיר רק את יונתן אברמסון ז”ל שנפל במלחמת השחרור, ועל שמו נקראו לפחות 10 בני ובנות המשפחה.
בסרט הזה נפגשים ארבעה “גיוראים” מבין השבעה, ומתארים איך זה “להיות גיורא…”שבעת הגיוראים

אני מקווה שהסרט מצליח לשקף חוץ מהגעגוע, דווקא את החיים אחרי האובדן ואת היכולת המשפחתית שלנו להנציח ולזכור, אבל בראש וראשונה: לחיות, לשמוח, לאהוב.
וגם- לאפשר לכל אחד מה”גיוראים” להיות הוא עצמו- אדם שלם ואהוב בזכות עצמו.
תודה ליפעת עמיאל, מערוץ “כאן” שהכינה את הסרט המרגש הזה ולכל הצוות- צלמים ומקליטים ועורך.
תודה ליוני וגיתי שאירחו אותנו באהבה וכיד המלך…
לחברים של אבא מהצנחנים- משחררי ירושלים שהתראיינו בהתלהבות והתרגשות, לאמא ערה, לדפנה, ליוני וכל מי שהצטלם והתראיין.
תודה מיוחדת לגיוראים שהשתתפו בסרט. היה כל כך נהדר להיפגש.

מה שאבא שלי הפסיד….

מתגעגעת- אורנה אשכנזי

50 לשחרור ירושלים | “גיא בן אצל” סוד הקשר המיוחד בין חנן פורת לגיורא אשכנזי

מתוך מאמרו של יהודה עציון “סוד מלוי הגיא”
בחירתו של חנן פורת ע”ה בכינוי ‘גיא בן אצל’ כשם-עט לשיריו, טומנת בחובה שכבות של משמעות, שמגיעות לשיאן בסוד חיבור נשמות, שבו נתכנס האישי והלאומי עד סף נבואה

כאשר גברה מחלתו של חנן פורת, הוא שוחח עם בני ביתו על נושא שהיה כמוס עמו, ורק מעטים ידעוהו. “ישנם כמה שירים” – כך אמר – “אשר פורסמו בחתימת המשורר ‘גַיא בן אָצַל’, ובכן דעו כי אני הוא שחיברתי אותם”.
מכאן המשיכה השיחה וחנן שאל: “ומדוע לדעתכם בחרתי בשֵם העט הזה?”
הבן אמיתַי שיער שהדבר נעוץ בנבואת זכריה, בפרק י”ד, שם נאמר “כִּי יַגִּיעַ גֵּי הָרִים אֶל אָצַל” והרי לנו גיא ואָצַל במקום אחד. “נכון”, השיב חנן, “אך מאחורי הדברים מסתתר כאן סוד גדול – ואגלה לכם בבוא היום“. אחר כך באו ימי הרעה, ושבו העבים אחר הגשם, ובא יומו, ולא גילה…
מעניין סיפורה של מיכל, עוזרתו הנאמנה של חנן. היא לא ידעה מיהו “גיא בן אָצַל” אשר חנן הביא חמישה שירים שלו בגיליונות ‘מעט מן האור’ – משנת תש”ס עד שנת תשס”ה – ודרש עליהם ‘מִדרָשיר’ כדרכו בכל פרשיות השבוע. כאשר הוכנו הספרים לדפוס היא שאלה את חנן מיהו הגיא הזה, כי בדעתה לפנות לְאקו”ם ולהסדיר את תשלום זכויות היוצרים כדי לצטט את שיריו. חנן חייך את החיוך הגדול שלו ואמר לה רק זאת: “הוא לא בְּאקו”ם, את לא צריכה לפנות אליהם”…
בדיעבד התברר שכמה תלמידים קרובים ידעו שחנן מתעטף לפעמים בַּשֵם ‘גיא בן אָצַל’. אחד שמע ממנו על הפסוקים בספר דברי הימים (אשר יצוטטו בהמשך), אחרים שמעו על נבואת זכריה, אך את הסיבה המהותית לכל העניין הזה – דומה שחנן לא גילה לאיש, ושמר את הדבר בחדרי לבבו. במאמר זה אָהין לגשת אל מאחורי הפרגוד ולהאיר את נקודת הסוד.
אחרי גיורא
עתה נסב את מבטנו אל ‘גיא בן אָצַל‘ – אל הצירוף כולו – ואל נבואת זכריה בפרק י”ד (ג’-ט’). כאן יתגלה לנו רובד חדש, מפתיע ממש, בהחלטת חנן לשאת את השם ‘גיא’ – ועם ההפתעה גם תעלה ההבנה מדוע טמן חנן את הסוד הזה כה עמוק בחביון לבבו.
הנביא מנבא על הופעת ה’ בירושלים בהילחמו בַּגויים אשר לְכַדוהָ, כאשר מִכובד ומִכבוד נוכחותו ייבקע ההר אשר תחתיו וייפָּעֵר גיא גדול, גיא המגיע עד העיר אָצַל אשר בנחלת בנימין (כנראה במורדותיו המזרחיים או הצפוניים של הר הזיתים, הכולל גם את ‘הר הצופים’ דְהיום). וזה דבר הנבואה: “וְיָצָא ה’ וְנִלְחַם בַּגּוֹיִים הָהֵם כְּיוֹם הִילָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב. וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּיתִים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלַים מִקֶּדֶם, וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד, וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ נֶגְבָּה. וְנַסְתֶּם גֵּיא הָרַי, כִּי יַגִּיעַ גֵּי הָרִים אֶל אָצַל … וְהָיָה יוֹם אֶחָד  הוּא יִוָּדַע לַה’, לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה, וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלַים, חֶצְיָם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי וְחֶצְיָם אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן, בַּקַּיִץ וּבָחוֹרֶף יִהְיֶה. וְהָיָה ה’ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה’ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד”.
אל נכון, דרש חנן את ‘יום הקרב’, ונתן אותו עניין למלחמת ששת הימים – וליתר דיוק אל ‘היום האחד אשר יִוָדַע לַה”‘, יום כ”ח באייר תשכ”ז, היום שבו שוחררה ירושלים.
חנן היה אז לוחם במילואים בחטיבה 55. הוא וחבריו לפלוגה – בפיקודם של גיורא אשכנזי גיורא אשכנזי ומיכה חוריןוסגנו מיכה חורין – כבשו את בית הספר לשוטרים, אחר-כך השתתפו בקרבות כיבוש ‘המושבה האמריקאית’ ושכונת שייח’-ג’ראח. ביום כ”ח באייר, עם שחר, הם עלו אל רכס הר הצופים בואךָ ‘אוגוסטה ויקטוריה’.
פעמים הרבה סיפר חנן על השעות הללו – הוא זכר שאמר לחבריו “כאילו אנו כותבים פרק בתנ”ך” – ותמיד התרגש מאוד כאשר שחזר את אירועי היום. בַּחורשה ליד ‘אוגוסטה ויקטוריה’ היה מוצב של חיילי הלגיון הירדני. חנן היה “רץ מֵם-פֵּא”, צמוד לגיורא אשכנזי אשר הסתער בראש הכוח, מקפיד שאף חייל לא יעבור אותו. ההתנגדות לא הייתה חזקה אך לפתע נורה צרור קצר, היישר לראשו של גיורא. תוך-כדי הריצה הוא נפל, מתבוסס בדמו. חנן קפא לרגע – “לא ידעתי את נפשי”, כך תיאר זאת – ומיכה חורין לקח פיקוד והאיץ בחנן להמשיך עם כולם, “לשטוף את היעד”, להשאיר לַחובשים לטפל בַּפצוע. כאשר הסתיימה ההסתערות ונכבשה החלקה ההיא, כבר לא היה גיורא בין החיים.
גיורא היה איש ‘השומר הצעיר’, הבן הבכור בקיבוץ ניר דָוִד (תל עמל). היה איש ספר ועבודה, ישר ונקי-נפש, “איש חצוב מן הסלע”, אמר עליו חנן שהעריך אותו מאוד – והשניים נקשרו לאהבה, בשיחות נפש בשעות מנוחה בין האימונים. והנה, בסערת הקרב על ירושלים – בראש הר הזיתים – נפל גיורא כאשר חנן היה רק “מטר לידו”. האם לא חש חנן שכאשר המשיך לרוץ, המשיך במעשה המלחמה – יורד קדרון, עולה להר, משם לכותל – הוא עושה זאת גם בשמו של גיורא?…
ישיבת ‘בית אורות’ בהר הזיתים הוקמה לאחר שנים רבות – וחנן היה שותף פעיל בגאולת הקרקע ובשיפוץ הבניין, וגם לימד שם תורה בַּשנים הראשונות. הוא חזר וסיפר ש”נדלק” באחת לַפעילות הזאת כי הבית ניצב כה קרוב לַמקום שבו נפל מפקדו האהוב, גיורא אשכנזי. בעצם, אל חֶלקת האדמה הזאת המשיך הכוח לנוע, שם הבחין חנן בג’יפ התול”ר של יורם זָמוש מסיע את מורו ורבו הרב צבי יהודה עם הרב הנזיר דָוִד הכוהן, ואז הוא עזב את חבריו ורץ אחרי הרכב לכיוון הר הבית…
עם גמר השיפוצים, ביקש חנן שֶ’בית אורות’ ייקרא גם על שמו של גיורא אשכנזי – וכך היה. מעמד חנוכת הבניין התקיים בסוכות תש”ן, וחנן סיפר על המעמד ההוא בראיון מצולם המופיע באתר האינטרנט של ‘בית אורות’, ומשולבות בו הקלטות מקוריות מן הטקס. הנה, נאזין לדבריו:
להמשיך לקרוא

ליום הזיכרון תשע”ז | אורנה אשכנזי- בת שכולה

 לזכרו של אבי גיורא אשכנזי ז”ל.

אני בת שכולה.

אבא שלי, רס”ן גיורא אשכנזי נפל בקרב על שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים.

כ”ח אייר, תשכ”ז. הוא היה כמעט בן שלושים ואחת.
אני הייתי בת רבע לשבע…

אבי גיורא אשכנזי ז"ל | משפחה שכולה

אני ואבי שנפל על שחרור ירושלים

ודני אחי בן  חמש.
כמעט חמישים שנים אני יתומה מאבי. 
כבר חמישים שנה שאין לי אבא. אבא שייתן נשיקה, ילטף, ינחם, יעודד, ינזוף, יחנך, יתעניין, יתאכזב, יתלהב וילמד אותי. שישוחח איתי, שיטה כתף, שיתייעץ איתי, שישמח ויתעצב איתי.
כבר חמישים שנים אין לי אבא שיהיה איתי.
גם לא לדני.
אבא שלי לא היה איתי בימים הרגילים ולא בצמתים החשובים בחיי: השירות הצבאי (בצנחנים, אלא מה?!…), לימודי העבודה הסוציאלית, חתונתי, הוא לא הכיר את ילדיו של דני ואת  ארבעת ילדיי, ביניהם את “גיורא של דני” ואת “גיורא של אורנה”, הקרואים על שמו (כמו כל ה”גיוראים”  האחרים במשפחה).
הוא לא הכיר את הנכד הבכור שלי, ולא היה ולא ידע ולא השתתף בחיינו, בכל חמישים השנים מאז נפילתו.
אין לי אבא. כבר חמישים שנים.
אבל- אני רוצה לכתוב דווקא: מה יש לי.
יש לי המון זיכרונות, שחלקם אינם שלי, אלא “מושאלים” מסיפוריהם של אחרים.

יש לי כמה תכונות שירשתי מאבא: את ההומור, את העיניים הצהובות, את אהבת האוכל (והנטייה להשמנה…), את הרצון לעשות טוב לאנשים. להיטיב, להשפיע, לחזק ולעזור. לאהוב ולהיות אהובה.

יש לי  המון מעגלים של חיבה וחום: המשפחה, חברים, אנשים שאכפת להם …

יש לי הרבה מאבא שלי בתוכי.

ולעיתים קרובות, יש לי הרגשה שאבא שלי נמצא איתי. שומר עליי קצת… ומאד אוהב אותי.
גיורא אשכנזי | שכול

יורם זמוש-מהקיבוץ דרך “מרכז הרב” לצנחנים ועד לשחרור ירושלים והכותל המערבי

סיפור מעשה בגדולתם של מקדשי ירושלים
הרב צבי יהודה קוק והרב הנזיר דוד הכהן.

לאחותי האהובה אליש (אלישבע ) ואישה יהודה קנדל חייל במחלקתי בימי האימון המתקדם, לוחם נועז בקרבות  “גבעת התחמושת”   ו”קרב סואץ”
שניהם כאחד –מגבורי ישראל !
כיסופי ….. לירושלים.
במשך כל החורף התכוננו, אחותי ואני, לאירוע המיוחד הזה. אני – ילד בלתי מחונך – צריך ללמוד כיצד לשבת ישר לשולחן, לא להתנדנד, להחזיק את הכף והמזלג באצבעות …..   אנחנו נוסעים לעיר הגדולה! אני צריך להתנהג כמו… בן אדם !
נסענו – הורי, שתי אחיותיי ואני – באוטובוס ישן עד תל אביב לתחנה המרכזית. משם עלינו לאוטובוס אחר, קצת יותר חדיש עד רמלה, ומשם לירושלים. נסענו לחג הפסח לדודים שלי ברחוב יפו בעיר. סך הכול נסענו פחות ממאה קילומטרים, אבל לי זו הייתה הפעם הראשונה בחיי  לצאת מגדר הקיבוץ והפעם הראשונה בחיי לנסוע ברכב! ליל הסדר היה נפלא, ואני קבלתי מתנה, מטבע של שני מיל. בלירה הארץ ישראלית של אז היו אלף מילים, עשרה מיל בגרוש. עבורי זה היה אוצר,  וגם הצעצוע היחיד שלי – בינתיים.
השנה הייתה 1946. הבריטים הטילו עוצר בגלל החשש ממעשי אלימות מצד האצ”ל וארגוני “הפורשים”. ממש מתחת לחלון הבית של הדוד שלי,  התמקמה עמדת צנחנים בריטיים חבושים בכומתה אדומה עם פומפון, בשני “ברן-קרייר”. ישבתי במשך שעות ארוכות במרפסת הקטנה מעל העמדה, אני מתבונן בחיילים, הרחוב שומם וריק. פתאום נשמטה לי המטבע מהיד! היא נפלה בין לוחות העץ של המרפסת ….  אסון ! הנה היא מתנוצצת שם למטה! שקי החול בעמדה הבריטית!
למרות שאחותי מזהירה שזה “אסור בשום אופן” רצתי וירדתי במדרגות אל העמדה. קצין סקוטי גדול עם שפם ג’ינג’י ועיניים כחולות  עזר לי למצוא את המטבע. הצנחנים נתנו לי שוקולד והושיבו אותי בתוך הזחליל עם כומתה על ראשי. אחרי חצי שעה של בירורים הם החזירו אותי לידי הדוד שלי, שמיד תלה על צווארי מין לוחית קרטון ובה כל הפרטים שלי כדי שלא אלך שוב לאיבוד.
גם כעבור כשבעים שנים לא שכחתי אף פרט מהביקור הזה. למחרת הוסר העוצר  והלכנו לכותל המערבי.  היה ברור גם לי–למרות שהייתי ילד– מה מסכנים היהודים, מעטים וחסרי ישע מול השלטון הבריטי החזק. הערבים לא היו אז האויב. הם נלחצו תחת השלטון האימפריאלי ממש כמונו. אבל ירושלים הייתה עיר יהודית –העיר היהודית. אני הרגשתי שהכותל הזה, האבנים האלה, הם שלנו בזכות ועל פי הצדק, אבל אין לנו את הכוח לממש את הבעלות עליהן.
הביקור בירושלים ובכותל עם הורי נחרת בי כחוויה רגשית מהממת! בקיבוץ לא גדלנו בבית ההורים אלא בבית הילדים. ראינו את ההורים בעיקר בשבתות ובחגים, רוב הזמן גדלנו בנפרד מהם. לכן הנסיעה והחוויות המשותפות השאירו בי רושם עז כל כך. נקשרתי לירושלים בחבלי קסם …
כל שנות ילדותינו ביבנה ספגנו אהבה חמדה וגעגועים לירושלים, בבית ובכיתה  בטיולים ובמסעות ירושלים  הייתה בראש מעייננו. אבא היה אוהב מושבע של העיר, למראשותיו בבית היה תמיד תחריט של שטיינהרט ,שמילדותי תאר יופיו… המחנך שלנו מרדכי חיות סיפר נסער מימיו באונ’ העברית בשנות ה40 כשפעל  בקבוצת סטודנטים בהדרכת הנוער בבתי מחסה ברובע היהודי… אני זוכר שנים אחר כך, הייתה לי חברה חמודה ירושלמית, או כך קיוויתי שהיא… עליתי ברגל לירושלים לבדי. הייתי אז כבן שש עשרה בחופש סוכות. יצאתי מהקיבוץ ברגל השכם בבוקר למסע של שבעים ושנים קילומטר כשאיתי רק מפה בקנה מידה של 1:100,000, כמה כריכים ומימיה, והגעתי לעין כרם בדיוק כשהשמש השוקעת צבעה את האבנים הלבנות של העיר באדום.
הירדנים שלטו אז בעיר העתיקה. השנה הייתה 1958. יהודי לא יכול היה אז לבקר בכותל או בסביבתו. כמטיילים, או עולים לרגל, היינומטפסים להר ציון, סמוך ומחוץ לחומות . מדרגות הובילו למרפסת תצפית, משם ניתן היה להשקיף בעמידה על קצות האצבעות למקום הכותל המערבי במרחק של כמה מאות מטרים. עשיתי את הדרך הזאת הרבה פעמים. נהגנו גם לעלות לגג של מתחם נוטרדאם, נקודת תצפית נוספת על כל  העיר העתיקה. האמת, משתי התצפיות האלה אי אפשר היה לראות ממש את הכותל, ועם זאת, היה שווה לי ללכת כל יום בחיי רק כדי לראות את הברושים האלה, רק את הצמרות שלהן.
שירתי בצנחנים מ1960 עד 1965 ,עברתי את כל המסלול כחייל, סמל מחלקה, כקצין מ”מ, סמ”פ ובסוף  כמ”פ בחטיבה בפיקוד רפול. השתחררתי והוצבתי מיד במילואים בחטיבת צנחנים חדשה שאך הוקמה ,חט’ 55. מפקדי בסדיר, ידידי הקרוב משה  סטמפל הסמח”ט הטרי, הביא אותי לחטיבה כמ”פ  פל. א’ בגדוד 71.  סטמפל המסור הוא שהקים את החטיבה, מוטה גור הגיע לפקד עליה.
כמ”מ  בסדיר נפגשתי לראשונה עם יהודה. הוא וחברו הקרוב  מאיר שנור הי”ד מבארות יצחק היו צמד חמד של חיילים מצויינים במחלקת נחלאים באימון המתקדם. המ”פ היה דן שומרון. הם חיילים טובים בעיקר באימוני “יעד מבוצר” ובתרגילי אש. מאידך היו שובבים והתמחו בגניבות של תחמושת ורימונים כדי לירות  יותר בתרגילים. הם גם הפליאו לתחמן השתמטויות ממסדרים וממטלות שלא היו לרוחם….יהודה בהחלט חייל נועז! בשבת חורפית ועגמומית בחורף 1963, אנחנו ב”אימון מרוכז” בדרום לקראת הסוף….כבר שבעה שבועות רצופים (!) באימון, כל החטיבה, שום חופשות… הפלוגה במאהל זעיר בשולי  נחל לבן הרחק מערבית לשדה בוקר. אנחנו “פלוגת כוננות פיקודית” כל השבת –מסדרי כוננות כל שלוש  שעות, חגור מלא, תחמושת פק”ל פלוגתי, דיווח בקשר לפיק’ דרום…. מאיר שנור הנאמן מעיד כל הזמן  “שיהודה שומר בבונקר התחמושת”… שהוא במטבח… בשירותים… במוצאי השבת יצא המ”פ בקומנדקאר  לפיקוד דרום בבאר שבע. הוא חוזר בלילה ובטרמפיאדה במחנה חנן, נדחף לאחורי הרכב יהודה שלנו רטוב  מהגשם ממהר להגיע לפלוגה.., זהו יהודה, נועז כאמור, קפץ בערב שבת על משאית האספקה במטבח המאהל טס בדרך לבית נבאללה ישר לבארות יצחק. ישן בקיבוץ כל השבת “כמו מת” וחזר כעת ישר למלתעות של דן שומרון… ואני המ”מ הייתי צריך לשפוט אותו… בהחלט ל-35 יום ב”כלא 4″ אחרי גמר האימון המתקדם!
לימים, בימים הראשונים להקמת כפר עציון מחדש, אליש התנדבה שם לניהול המטבח, נפגשו יהודה ואליש באחת השבתות וכעבור זמן פגשנו אותם בקבוצת יבנה. מבשרים החלטתם להתחתן… יהודה אומר לי במתיקות יורם…עכשיו אני דופק אותך…
טוב ,באו ימים יפים ,אנחנו זוג צעיר ומאושר בחיק החמולה המפנקת שלנו,נכנסתי עמוק לענף הגד”ש, להשקיה, נעמה בטיפול בילדים ובחינוך, החברים בחטיבה עדיין מבקרים ומנדנדים…אך החזרה לקיבוץ, המשפחה שהקמנו ,היום יום התובעני ובעיקר הדתי, חייב אותי להסתגלות כלל לא פשוטה…כתמיד בחברה  הצפופה בקיבוץ, רדפו אותי כמה סיפורים… ובאחד אני נאלץ להודות גם אחרי כל השנים הרבות ההן.
בימי  ב”סדיר” שירתנו ב”תעסוקה” בגבול סוריה למרגלות רמת הגולן. אני מפקד מחלקה במוצב “דרדרה” מזרחית לחולה מתחת לכפר ומחנה “בריכת הקצינים” בוואדי דבורה.
מתארגנים במוצב, אחרי יחידה של “גולני”…מלחמת גבורה נגד גניבות ציוד ונעלי צנחנים…בלילה הראשון,  כתמיד מארב בשטח מזרחית למוצב מול הסורים. שם נוהגים להשליך את השאריות מהמטבח… וכרגיל  משפחת חזירי בר בהרכב מרשים מגיחה בזהירות, לברר מה המחלקה החדשה מבשרת… ואז  ב”יר-אור”  הפרוז’קטור הקטן שעל העוזי, נורים שני כדורים,  (שלא תפרוץ “תקרית אש”…) וחזיר “בכיר” נשאר  שוכב ככתם שחור על רקע המשטח הבהיר. משכנו אותו בחבל בניב הענקי – והראש המרשים ביותר הונח  לאחר כבוד במרום “ארגז הקרח” במטרה ל”שימור” בקיבוץ  הנוגע  בדבר….
ובכן, בהמשך הייתה ביקורת פיקודית על ההתארגנות במוצבים. חוליה בפיקוד ק. אג”מ, רופא פיקודי ורב צבאי, בודקת את המוצב…. מי המפקד ?….נו, ואתה בן קבוצת יבנה – הקיבוץ המפורסם , הרב מתמוגג… ואז נופל עליו במלוא אימתו ראש החזיר העצום ואני עתה, שנתיים אחר כך, צריך להתמודד עם כל המשמעויות…
ואמנם, בתום הימים הנוראים נגשו אלי כמה מהוותיקים חיים אייזנר וצוריאל :”יורם,  הגיע הזמן שתיקח את עצמך יותר ברצינות. זמן- חורף, אין הרבה עבודה בשדה. קח ששה חודשים ולך ללמוד בישיבה”.
יש ישיבה מצוינת ממש ליד, כרם דיבנה, אבל אני רציתי לחיות וללמוד בירושלים “אני מוכן לצאת ללמוד”, אמרתי, אבל רק בירושלים. הלכתי ללמוד בישיבת ‘מרכז הרב’, הישיבה שייסד הרב אברהם הכהן קוק, הרב הראשי האשכנזי הראשון של היישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל. הרב קוק נפטר ב-1935, ובנו, הרב צבי יהודה קוק המשיך דרכו בראשות הישיבה. תלמידו המובהק של הרב קוק היה ר’ דוד הכהן, “הרב הנזיר”, שהוציא לאור את כתבי הרב, היה מגדולי המקובלים ודמות מרשימה מאין כמוה.
הרב צבי יהודה שלט אז בישיבה ביד רמה, אנחנו הגענו מהקיבוץ שניים: אריה לנג, צעיר עליז ונחמד שהיה  למדן עילוי ואני “הצנחן הקיבוצניק “… נתמנה “פרוייקטור ” ר’ יוחנן פריד, זאב מלר,קרוב  משפחתי היה  החברותא ,בנימין  אייזנר בן  כיתתי, ר’ נפתלי בר אילן לימד על טוהרת המשפחה , חנן  פורת חברי  מכבר, מרביץ ב”מסילת  ישרים”  והעיקר, כל יום חמישי בערב שיעור בביתו של הרצ”י– החבורה הזו, ואחריו בדיוק בעשר, שיעור של הרב הנזיר, כמובן בביתו, בספרי” אורות “… דירתו של הרב קטנטנה ועתיקה , מדפי הספרים כבדו מזוקן, בכיור שיירי מצה וקליפות תפוח… צניעות סגפנית… הרצ”י יושב בראש שולחן ישן, אנחנו בשני ספסלים, איך שהוא תמיד אני בסמוך לרב והוא מחזיק את ידי בכפו ..דווקא אני שלא  מצליח להבין כמעט כלום… אך אני חש חום ואהבה ומחויבות.
השיעור אצל הרב הנזיר מתחיל תמיד בדיוק עם צלצול האורלוגין הגדול שבחדרו. הרבנית פותחת את הדלת ..בחורים היכנסו.. זוהי דירה מסודרת ומטופלת, ספרייה בנויה סביב עד לתקרה. בכותל המזרח ארון קודש, הרב הנזיר בחלוקו הנצחי, בנעלי בית, איש גבוה, עיניו כחולות ומאירות חכמה, אדרת שער מתולתל וזקן מכסיף משוות לו דמות נביא… אנחנו ישובים בכיסאות בצידי שלחן ארוך, הרב לעולם לא יאמר אף מילה בטלה.. “ובכן עסקנו באורות הקודש בפרק השביעי בעומק הסוד … ” הרב מלבב במאור עיניו, אך הדברים  עמוקים  וחמורים , תורת הסוד הקבלי מותרת רק ליחידי סגולה , הרב גזר על עצמו נזירות ונתחייב חטאת. הוא מוליך אותנו בעקבות מורו הגדול, ואנו חשים …על סיפו של הר געש לוהט. הרב מביט בחשש בשעון  המטוטלת הגדול “אוי..אוי ובכן ,בשיעור הבא אי”ה נעסוק בפרק  על הנזירות…”  צלצול קצוב מחזיר אותנו  למציאות.. הרבנית פותחת את הדלת, ושני חוקרים מבוגרים מוכנסים … ואף על פי כן, באחד השיעורים כשקמנו לצאת, הדהים אותי הרב “נו כבודו.. שמענו שנולדה לו בת, ..פיציפקה.. פיציפקה.. יתברך, מזל  טוב..”
אני זוכר היטב שלא הצלחתי לענות.. האיש הגדול פנה אלי…כבודו… הרב סיפר על ימי לימודו בביהכ”נ  החורבה ברובע היהודי, על נפילת הרובע והגלות הכואבת לבית בגאולה, ועל נדרו “שלא נצא מפתח ביתנו .. עד שנחזור אל מקום פדות נפשנו”. הוא לא דיבר על בנו שאר ישוב הלוחם הצעיר בהגנת הרובע, שנפל פצוע בשבי הלגיון.
הרב צבי יהודה והרב הנזיר השאירו בי רושם עמוק וחווית הלימוד אצלם בכל יום חמישי בלילה, קבוצת תלמידים קטנה, היו מסעירות עד מאד.
בחודשים ההם בירושלים טיילתי, סיירתי, צפיתי והתאהבתי בנופים של מזרח העיר וביותר באזור הכותל.. ההוא טמיר ונעלם, למרגלות צמרות הברושים במתחם הר הבית. גם עם אליש אחותי וגם עם נעמה צעדנו  בחשש  בשטח המפורז מול מגדל דוד והחומה תחת עיניהם של הצלפים הירדניים בעמדותיהם על החומה.
בכמה מערבי החורף, אחרי סיום הלימודים, הובלתי קבוצה מתלמידי הישיבה לסיור בגבולותיה של העיר, לאורך “קו התפר”.  הסתבכתי בצרות בגלל זה. תלמיד ישיבה, אחרי הכול, אמור להקדיש כל רגע פנוי אך ורק ללימוד. העניין הובא לידיעת הרב קוק. הוא שקל את הסיורים הליליים האלה, ואיך שהוא אישר אותם. הוא אמר, “זה אינו ביטול תורה”.
ליום  הזה  נכספנו…. השישי  ביוני. 1967. להמשיך לקרוא

מפקדי – דורון רובין-“אתם, אני והמלחמה הבאה”

ישנם אנשים שמהווים אבן דרך ומופת לאחרים.
אחד מהם הוא דורון, מפקדי- ששירתתי כפקידתו בלשכת מח”ט 35.אורנה לוטן אשכנזי
דורון אולי לא יודע, כמה השפיע עליי וגרם לי להבין את חשיבותם של הגיבוי, הנאמנות והדוגמא האישית.
אנקדוטה קטנה שמראה את גודל השפעתו:
ללשכת המח”ט היו מגיעים הקצינים הצעירים, נחושים להשתחרר מהצבא, ונכנסים לחדר המח”ט. הם היו יוצאים מהלשכה וממתינים שנדפיס להם את סיכום השיחה, כשלרובם הגדול, הצליח דורון לגרום לחתום קבע לתקופה נוספת. הם פשוט לא הצליחו להבין “איך הוא עשה את זה?!…”
אני חושבת שזה שילוב של קסם אישי, כריזמה, דוגמא אישית והמון אמונה בדרכו.
דורון יקר- יישר כוח!!!

לקום כמו אסטרונאוט: מכשיר מנאסא עוזר לחולים בכל גיל להשתקם מהר יותר

“…כשאמא שלי חולה, אני נעשית חולה גם כן, וכאשר היא משתפרת, אני ממש מתאוששת באורח פלא…”   וגם-   “…מאז שבעלי נפל ושבר את הרגל, הוא איבד את תחושת הביטחון והוא מסתגר בבית, ממעט לצאת ולהתהלך- והוא אחוז חרדה מפני נפילה נוספת…”


גרסאות דומות, אני פוגשת ושומעת מבני זוג וילדים של אנשים חולים ומבוגרים. הם מתארים בפניי מצבים של שחיקה נפשית וגופנית, בגלל מצבם הגופני הירוד של יקיריהם: סימפטומים של עייפות, תשישות, מצב רוח ירוד, ירידה בחיסוניות וקושי להחלים ממחלות עונתיות. כאבי גב, פרקים, ראש ועוד מיחושים שונים. 
האימרה השחוקה, אך הנכונה : “נפש בריאה בגוף בריא” מצביעה על כך שהגוף משפיע על מצב הנפש, ולהיפך.
הפליא לתמצת זאת הרמב”ם שהגדיר: בריאות- בולם רוגזו, יפחית אוכלו וירבה תנועתו. משמעו- מצב נפשי מאוזן (פחות להתרגז ולכעוס), אכילה במידה, והגברת הפעילות הגופנית. השילוב של שלושת המרכיבים מאפשר לנו לחיות חיים בריאים וטובים, לפיכך, כאשר האנשים הקרובים לנו בריאים- עולה גם רווחתנו הנפשית- ולהיפך.
עובדה ידועה היא שכאשר עוסקים בפעילות גופנית, מתרחש שיפור במרכיבים רבים של איכות החיים, כגון: שינה טובה יותר, משקל מאוזן, איזון ברמות הסוכר, ל”ד ושומנים בדם, עליה ברמת האנרגיה ומצב הרוח. מחקרים אינספור עוסקים בהשפעה הברוכה של שיקום באמצעות פעילות גופנית על המצב הנפשי וההחלמה של הנבדקים.
לצערנו, אנשים רבים, שסובלים מפגיעה גופנית- עקב אירוע מוחי, שבר, מחלה, ניתוח וכד’- ממעטים לחזור ולעסוק בפעילות גופנית, דבר המעכב ומחליש את יכולתם לשיקום והחלמה.
כשאדם פגוע מצליח לשקם את יכולתו, את תחושת הביטחון והמסוגלות שלו, מתרחשת האצה של תהליך ההחלמה. כמו במעגל קסמים- ככל שצובר יותר ביטחון, כך גם מתחזק פיזית- ולהיפך. תחושת המסוגלות מסייעת גם לשפר את דימוי הגוף, שנפגע בעקבות הפגיעה הפיזית, להגביר  את הכישורים הקוגניטיביים ולשפר אפילו- את יכולת הזיכרון, פתרון הבעיות, קבלת החלטות וריכוז ואת מידת השליטה העצמית.
לאחרונה, צפיתי במכשיר האנטי-גרוויטי(ANTI GRAVITY)בפעולה. התרשמתי במיוחד מכך שבנוסף שיקום בגיל הזהבליתרונות הרפואיים והפיזיותראפיים שלו הוא בעל פוטנציאל  לשיקום והגברת הביטחון בקרב המשתמשים בו.
נוכחתי גם בשינוי שהתרחש בקרב המשתמשים בו- אם אילו ספורטאים (שהשימוש בו, כך הבנתי מסייע להם להימנע מעומס על המפרקים ומפציעות ) ואם אילו אנשים בגיל הזהב, לאחר ניתוח או מחלה, שהחלמתם הגופנית משפיעה באופן מובהק על מצבם הנפשי. ניכר שיפור בביטחון שלהם, במידת שביעות הרצון ובתחושת ההצלחה וההישג שהם חווים.
“… תאר לך את עצמך חוזר להליכה קלילה וחופשית ללא כאב, ללא מקל הליכה או הליכון וללא סיכון לנפילה…” מציע ד”ר משה (מוקי) יניב, מומחה לכירורגיה אורתופדית ופגיעות ספורט.
כששאלתי את ד”ר יניב, מנהל “ספורטופדיה”– (מרפאה ומכון פיזיותרפיה הממוקמים במרכז רמת השרון),  על המכשיר ה”חללי” הזה, הוא סיפק לי מידע מפורט על ייעודו ואופן פעולתו של מכשיר ה-ANTI GRAVITY.
וכך מציין ד”ר משה (מוקי) יניב, מומחה לכירורגיה אורתופדית ופגיעות ספורט:

להמשיך לקרוא

להיות אישה

“…בנות מאה הן מוכרחות לרקוד, עם הנינים והנכדים
בנות מאה הן מוכרחות לרקוד, שיתפקעו כל הידידים
בנות מאה רוקדות על הבלטה- שהבעל יאזין מלמטה…
גם אם בלב ישנה טיפונת עצב, ברגלים עוד שמור הקצב. …”      יורם טהר לב

לאחרונה סיימתי להנחות סדנה בת  10 מפגשים, לקבוצת נשים, חברות מרכז היום לקשיש בכפר-סבא.
הנושא: “להיות אישה”.

 

קבוצת הנשים המרתקות,  הותירה בי רושם עז ויצרה תחושת שייכות וקירבה.
בקבוצה, (אותה הנחיתי מטעם עמותת אל”ה- עמותה לטיפול וסיוע)- עסקנו בהיבטים שונים של הנשיות שלנו- בשילוב זיכרונות מן העבר והתבוננות חומלת ומעצימה של הנשיות בגיל הזהב.
במהלך הסדנה, עסקנו בניתוח התכונות המאפיינות אשת חייל- וההקשר לחברות הקבוצה, באמצעות הטקסט “אשת חיל מי יימצא”, הזכרנו נשים שהיו עבורנו השראה ומקור לדוגמא והערכה, זיהינו איכויות משותפות, בדקנו מה עיצב את ההתפתחות האישית של המשתתפות כאישה וכאדם- לאור הילדות, הנעורים, הקשר הזוגי והיבט האימהות לאורך החיים. ערכם של היופי והטיפוח לנשיות ו-כיצד להיות אישה בגיל הזהב?- ומהי משמעות הזיקנה בחיי?
המפגשים הקבוצתיים, אפשרו למשתתפות להיפתח, לשתף, להתבונן על ההיסטוריה הפרטית שלהן. הן ציינו כי המפגשים  קירבו ביניהן ותרמו ליכולתן ללמוד זו מזו, תוך מתן חיזוקים ותמיכה, עם המון קבלה ואכפתיות.

תודה רבה  להנהלת ועובדי מרכז היום בכ”ס, לצוות והנהלת אל”ה, התומך והמפרגן וכמובן- למשתתפות היקרות- תהיו בריאות!!!

דיכאון בגיל השלישי

“… דיכאון הוא לא סוף העולם, אפשר לצאת מזה, ואם לא לצאת לגמרי, אפשר לפחות ללמוד לחיות עם זה בשלום…” דיכאון בגיל השלישי

מתוך הראיון שערכה עמי נילי אפלבוים, כתבת מגזין “כיוון חדש”, רעננה.

דיכאון הינו תופעה נרחבת מאד בקרב בני גיל הזהב.

קצת על מאפייני הדיכאון וכלים להתמודדות- קראו במגזין “כיוון חדש” רעננה.

כאן בקישור ⇓
איזה דיכאון – ראיון עם אורנה לוטן אשכנזי 

אני מזמינה אותך להגיב למאמר, כאן- למטה.

ניתן ליצור קשר אורנה- 0548-171729

קבלו טיפים במתנה

דוא"ל *
שם *

לבחירת נושא בבלוג שלי